בן רחל ודוד
נולד בקיימברידג', אנגליה
ב- ו' בתשרי תשל"ח , 18.9.1977
מוסמך למדעים בהנדסת אוירונוטיקה וחלל
שרת בחיל האויר, ענף תיכון אוירונוטי
סטודנט לתואר שני בהנדסה ביו-רפואית
נפל בעת מילוי תפקידו
ב-ד' באדר ב' תשס"ג, 8.3.2003
נטמן בחיפה
הותיר הורים ואח
קורות חיים
ניב-יה הדס דורבן, בנם הצעיר של רחל ודוד, אח לליעד, נולד בקיימברידג' אנגליה ביום 18/9/1977 במהלך תקופת השתלמות של הוריו באוניברסיטה. בשנת 1978 המשיך עם משפחתו לאוניברסיטת הארוורד בארה"ב, ובשנים 1987, 1982 חזר עם המשפחה לקיימברידג' באנגליה לתקופות של שנה. כבר בילדותו ניכרו בניב- יה תכונות מיוחדות אשר הקסימו את כל רואיו: חן אישי ורגישות לזולת, שיקול דעת ותבונה נדירים לגילו, סקרנות רחבת אופקים, אופי נדיב ואהבה ללא גבולות למשפחה ולחברים. בת כיתה ד' (ביה"ס הרצל) כותבת כי "קסמיו השובים נצנצו והוא בן 10 שנים בלבד … פני מלאך יפה עינים". חברה מכיתה ז' (ביה"ס תיכון עירוני ה') מוסיפה: "ישבתי לצידו במשך כחצי שנה וזו הייתה חוויה מיוחדת במינה… ומה שהיה מאוד מיוחד בו זו הקבלה…ניב- יה קיבל אנשים כמו שהם, זו תכונה נהדרת ויוצאת מהכלל".
כנער עתיר כשרונות למד וניגן על חליל צד במשך שמונה שנים, ובמקביל בנה דגמי טיסנים והטיסם מגיל צעיר מאוד. בתקופת לימודיו בתיכון פיתח היכרות מעמיקה עם עולם התעופה, תחום הרובוטיקה, והתעמק בהמצאות מיוחדות ופטנטים. בשנת 1995 סיים את לימודי התיכון ונבחן ברמה של 5 יח"ל במקצועות הריאליים. בדברי ההספד של המחנכת מהתיכון נאמר בין היתר: "כל אותם ערכים, אותם אנו מבקשים למלא בבני-האדם סביבנו כמו: כבוד האדם, קדושת החיים, אהבת הארץ ונופיה, אחריות האדם לסביבה האנושית והדוממת, סובלנות ופתיחות, רגישות ושייכות- כולם טמונים בך. יכולותיך וכישוריך המחשבתיים והיצירתיים בצד ערכיך יכלו להוות בסיס להיותך מוביל ומנהיג בקרבנו".
העניין וההתלהבות שגילה ניב-יה בתרבויות אחרות הלך והתחזק עם השנים. הוא הירבה לנסוע לחו"ל עם משפחתו (1990 - טיול בר-מצווה לאנגליה , 1992 - טיול משפחתי לצרפת, ושייט בנהרות אנגליה) ועם חברים (1994 - לסיני, 1995 - ליוון).
עם סיום לימודיו התיכוניים התקבל ניב-יה כסטודנט להנדסת אוירונוטיקה וחלל בטכניון, במסגרת העתודה האקדמית. יצירתיותו רבת הפנים וכושר מנהיגותו הבשילו בתקופת לימודיו בטכניון והניבו יבול עתיר הישגים. הוא כיהן כנציג הסטודנטים של המחזור וחבר ועד הפקולטה, חבר מערכת, כתב בעיתון הסטודנטים "קולי", כתב ושיחק בתאטרון הסטודנטים. עבד למחייתו כגנן, במתן שיעורים פרטיים בפיסיקה ומתמטיקה למתקשים, וכמדריך בכיר לטיסנאות בחברת "א. תעופה וחלל".
בשנת 1997 הגה, יזם וארגן את תחרות ה "ביצקופטר" בין הסטודנטים בטכניון. מטרת התחרות הייתה לתכנן ולבנות מתקן אשר יאפשר לביצה המוטלת מגובה 40 מטר להגיע שלמה לקרקע בזמן מינימלי. האתגר דרש מהסטודנטים יצירתיות בתכנון וביצוע. האירוע רב המשתתפים שזכה להצלחה רבה ולסיקור טלוויזיוני רחב בארץ ובעולם, פתח את מסורת תחרויות "טכנו- ראש" בטכניון.
שנתיים לאחר מכן (1999), הגה ניב- יה וארגן את תחרות "טכנו- ראש 2", ה"נרמוביל". האתגר היה תכנון ובניית רכב אשר ינוע למרחק מקסימלי בעזרת מקור אנרגיה מיוחד-שני נרות דולקים. גם תחרות זו זכתה להצלחה רבה וניב-יה הוזמן לתכנן מיצג תואם במוזיאון הלאומי למדע בחיפה.
נשיא הטכניון דאז כתב בעקבות תחרות ה"ביצקופטר" כי "לתחרות עצמה הגיעה כל התקשורת הישראלית והבינלאומית והיו הדים רבים בעולם. ההצלחה הייתה כה גדולה שהחלטנו להפכה לאירוע שנתי, כי יש בה את כל האלמנטים ההופכים את מקצוע ההנדסה ליצירתי, מרתק וסוחף. ראיתי את ניב-יה במהלך התחרות מטפל בכשרון וביכולת במתחרים, בקהל ובתקשורת ונראה לי מהניסיון הייחודי הזה שהוא ברוך כשרונות".
תוך כדי לימודיו הקפיד ניב-יה לעסוק ולטפח את תחביביו בטיפוס צוקים, צלילה, טיולים רגליים, שייט מפרשיות, תורת הלחימה טייקוואנדו, קורס מקיף במד"א, צילום ופיתוח עצמאי של תמונות ועוד. חבר לספסל לימודיו בטכניון כותב: "ניב-יה היה אדם מיוחד, יוצא דופן.מעבר לתכונות אופי אישיות של חכמה, יושר נדיר וטוב לב, הוא תמיד רצה בטובת הכלל. ניב-יה התאפיין ביצירתיות עצומה, כזו אשר ייחדה אותו מאחרים ובכריזמה חוצה גבולות".
סטודנט קרוב ספד לו במילים: "אחד המובחרים. כל מה שנגעת בו, הפך גדול, נתת לנו כל כך הרבה אושר וצחוק. נטעת בכולנו השראה גדולה". בשנת 1998 נבחר
ניב-יה כסטודנט מצטיין בטכניון. בשנת 2000 הוענק לו פרס הצטיינות על "גוליית" בתחרות פרוייקט הגמר של סטודנטים בוגרי הפקולטה, בכינוס הישראלי ה- 40 לתעופה וחלל.
עם תום לימודיו, בקיץ 1999, התגייס לצבא, השלים קורס קצינים וסיים השלמה חיילית של ח"א כקצין מצטיין. בסתיו 1999 הוצב לענף תיכון אוירונוטי בחיל- האויר ושרת שם עד יום מותו. במקביל החל את לימודי תואר שני, במחלקה להנדסה ביו רפואית בטכניון, והמשיך בפעילות חברתית קהילתית במסגרות התנדבותיות (חוגי נוער במוזיאון "טכנודע", ציור על קירות הפקולטה, מילב"ט, "תגלית", ועוד..)
פרוייקט אוירונוטי הנדסי אותו הוביל ניב-יה בצבא נבחר לעבודה מצטיינת בחיל-האויר לתקופה 2000-2001, וניב-יה עצמו נבחר לקצין מצטיין לתקופה 2001 - 2002. פיתוח טכנולוגי מיוחד בו עסק בשנת חייו האחרונה עבר ניסויי טיסה מוצלחים בשנת 2004.
טיוליו לחו"ל המשיכו ברציפות (-1997 לאיטליה, 1998 - לארה"ב, 1999 - לאירלנד ולסקוטלנד, 2000 - לפראג, 2001 - לאפריקה במסע שכלל את הטיפוס לפסגת הקילימנג'רו, 2002 - למקסיקו וגואטמלה, השנה תכנן טיול לסין). מכל טיול היה חוזר רווי בחוויות, יומני מסע מרתקים, סיפורים ומתנות מיוחדות למשפחתו וחבריו.
על תקופת שירותו כמהנדס אוירונוטיקה בחיל- האויר, אמרו מפקדיו בדברי ההספד; "ניב-יה, הגעת לענף בסתיו 99. רק שלוש וחצי שנים וכה רב המעש שעליו מתנוסס שמך, כה רבים ההישגים שאליהם הגעת ושלהם היית שותף, כה בולט חותמך בענף. ביצעת עשרות שינויים במטוסים, יזמת שינויים בכלי-טיס, שינויים שתרמו באופן ישיר לחיזוק כוחו של חיל- האויר שכה אהבת, ולביטחון מדינת ישראל שכה היית גאה להיות שייך לה. בלטת גם בתחום החברתי. היית הציר המרכזי של צעירי הענף, היית כוכב ראשי בערבי הענף, גיבשת קבוצה של צעירים שטיילו ובילו יחדיו… יש בך נפש של מהנדס, ויש בך נפש רגישה של אמן… יש בך מין מיזוג מופלא שכזה, מין מיזוג שהוא רק אתה, מין מיזוג שהופך אותך לשלם ומושלם".
ניב-יה הותיר אחריו בכתובים שפע של רעיונות וחלומות לעתיד, כולל רשימת אתגרים לתחרויות "טכנו-ראש" בעתיד, ה"כופלן", תכנון עיר מיוחדת בנגב ששמה "נוגובו", פרוייקט "פיקאסו" (תא גחון) ומחשבות לכתיבת ספרים. חבריו אומרים כי קיים בעולם מושג של זמן, ויש "זמן ניב-יה"… אף אחד מאתנו לא יודע מה זה בדיוק מיצוי החיים, אבל נדמה היה שניב-יה יודע בדיוק".
המספד המשפחתי בהלוויה מסתיים בשורות: "ניב יה שלנו, התצלום האחרון שלך שעות ספורות לפני מותך, בו אתה נראה מאושר, מחייך ונינוח בלב שדה- פרחים בנחל הבשור, ילווה אותנו לעד. התהלכת בינינו כנסיך, וגם עכשיו ניב-יה, אתה נישא מעלינו, גבוה מתמיד. דמותך והערכים בהם האמנת נותרו עמנו ואנו מבטיחים לך כי נשמר אותם, כדי שימשיכו להוות מקור השראה ולהקרין על חיינו. האהבה בה הקפנו אותך לא תימוג ואתה לעולם תישאר ניב-יה, פרי השמיים האחד והמיוחד שלנו."
כל היופי הזה נגדע בירייה אכזרית אחת...
לכתבה
ניב-יה היה סטודנט עתודאי בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון, כאשר הציע עם חברו "לשנות את פני קירות הפקולטה המיותמים", ולצייר משהו צבעוני וגדול שישבור את האפרוריות האקדמית השולטת בין כתלי הבנין. על קיר ששטחו כ- 20מ"ר מול חדרי הלימוד, צוירה תמונה המתארת את התקדמות התעופה ממטוס האחים רייט ועד ה- 16F . ניב-יה השלים את הציור בגפו משך שנה שלמה, בין לימודים ובחינות, תחביבים, עבודה, מחויבויות אישיות, וצבא.
לאחר הרצחו ביום שבת ד' באדר ב' תשס"ג, בהיותו קצין בחיל האוויר וסטודנט לתואר שני במחלקה להנדסה ביו רפואית, נוספו השורות: " והשחק אזי קדר כאילו בשק על מות…" מתוך השיר "ראה שמש" לרשב"ג. בסוכות 2003 הציור עבר תהליך שימור, מסגור, תוספת ז"ל לחתימתו, והוקדש לזכרו של ניב-יה.
חורשת ניב-יה ניטעה בנחל הבשור במקום בו בילה ניב-יה ז"ל ביום האחרון לחייו, שבת 8.3.2003. החורשה נחנכה בתאריך 15.4.2004 בטקס מיוחד בו נשאו דברים לזכרו, מפקדיו, חבריו, נציגות ביה"ס עירוני ה' ובני משפחתו. לאחר טיול במסלול שתכנן, הוסר הלוט מעל אבן הזיכרון , הופרחו בלונים ונשתלו 26 עצים צעירים כגילו ביום שנקטף. עד החורף הבא יצמחו במקום אלף שתילים בגירים, ובעוד מספר שנים נטייל אף אנחנו בתוך יער של ממש. כך, במקום האחרון בו הלך, מסמלת החורשה את אחת מתכונותיו הבולטות של ניב-יה --הענקת משמעות לחיים בחזון ותקווה לעתיד.
תחרויות ה"טכנו-ראש" הפכו למסורת טכניונית לזכרו של ניב-יה והן מתקיימות כל שנה באביב. המשימות המוצבות בפני הסטודנטים משקפות את חזונו של ניב-יה כי "התחרויות נולדו כדי לשחרר את הסטודנט מספרי הלימוד, המעבדה ומסך המחשב, ולתת לו במה לביטוי יצירתי, תוך התמודדות עם אתגר תחרותי של בעיות הנדסיות מורכבות". התחרות השלישית, ה"בולהיט", נבחרה כארוע הפותח את חגיגות יובל ה-80 לטכניון (מאי, 2004), וכקודמותיה היתה חוויה מרגשת בנוכחות אלפי סטודנטים ונציגי תקשורת. התחרות הקרובה, ה"פסחולוגיה", נועדה לחודש אפריל 2005, והיא משלבת חשיבה הנדסית עם נושאים מחג הפסח.
נושא התחרות הראשונה, ה"ביצקופטר", עומד במרכזו של הספר "קופיקו בתחרות הביציקופטר", מאת תמר בורנשטין-לזר (2000).
בכינוס הישראלי ה-45 לתעופה וחלל (2005) , מושב "תכן וביצועים" , הוקדש לזכרו של ניב-יה.
יהי זכרו ברוך.
